Israel–Sri Lanka relations

הריסה_ישראלית_של_רכוש_פלסטיני/הריסה ישראלית של רכוש פלסטיני:
הריסת בתים היא שיטה שבה השתמשה ישראל בשטחים הכבושים הישראלים מאז שנכנסו לשליטתה במלחמת ששת הימים כדי להשיג מטרות שונות. באופן כללי, הריסת הבתים יכולה להיות מסווגת כמנהלית, עונשית/מרתיעה וכחלק מפעולות צבאיות. הוועדה הישראלית נגד הריסות בתים העריכה שישראל הרסה 49,532 מבנים פלסטינים נכון לשנת 2019. הריסת בתים מנהלית נעשית כדי לאכוף חוקי בנייה ותקנות, אשר בשטחים הפלסטיניים הכבושים נקבעים על ידי הצבא הישראלי. המבקרים טוענים כי הם משמשים כאמצעי לייהוד חלקים מהשטח הכבוש, בעיקר מזרח ירושלים. הריסת בתים עונשית כוללת הריסת בתים של פלסטינים או שכנים וקרובי משפחה של פלסטינים החשודים במעשים אלימים נגד ישראלים. אלה מכוונים לבתים שבהם מתגוררים החשודים. תומכי השיטה טוענים כי היא מרתיעה מפני אלימות בעוד המבקרים טוענים שהיא לא הוכחה כיעילה ואף עשויה לעורר עוד אלימות. הריסת בתים ענישה זכתה לביקורת על ידי ארגון זכויות האדם כסוג של ענישה קולקטיבית ובכך פשע מלחמה על פי החוק הבינלאומי.
התנתקות_ישראלית_מעזה/התנתקות ישראלית מעזה:
ההתנתקות הישראלית מעזה (בעברית: תוכנית ההתנתקות, טוכנית ההתנתקות) הייתה הפירוק החד-צדדי ב-2005 של 21 ההתנחלויות הישראליות ברצועת עזה ופינוי מתנחלים וצבא ישראלים מתוך רצועת עזה. ההתנתקות הוצעה בשנת 2003 על ידי ראש הממשלה אריאל שרון, אומצה על ידי הממשלה ביוני 2004 ואושרה על ידי הכנסת בפברואר 2005 כחוק יישום תכנית ההתנתקות. הוא יושם באוגוסט 2005 והושלם בספטמבר 2005. המתנחלים שסירבו לקבל חבילות פיצויים ממשלתיות ולפנות את בתיהם מרצונם לפני המועד האחרון של 15 באוגוסט 2005, פונו על ידי כוחות הביטחון הישראליים במשך תקופה של מספר ימים. פינוי כל התושבים, הריסת מבני המגורים ופינוי אנשי ביטחון קשורים מרצועת עזה הושלמו עד 12 בספטמבר 2005. פינוי ופירוק ארבע ההתנחלויות בצפון הגדה המערבית הושלמו עשרה ימים לאחר מכן. 8,000 מתנחלים יהודים מ-21 ההתנחלויות ברצועת עזה הועברו למקום. המתנחלים קיבלו פיצוי של יותר מ-200,000 דולר בממוצע למשפחה. האומות המאוחדות, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים וחוקרי משפט רבים רואים ברצועת עזה עדיין תחת כיבוש צבאי על ידי ישראל. על כך חולקים ישראל וחוקרי משפט אחרים. בעקבות הנסיגה, ישראל המשיכה לשמור על שליטה ישירה על המרחב האווירי והימי של עזה, ושישה מתוך שבעת המעברים היבשתיים של עזה, היא שומרת על אזור חיץ אסור ליציאה בתוך השטח, ושולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ועזה נותרה תלויה בשטח. ישראל על המים, החשמל, התקשורת ושאר השירותים.
תכנית ההתנתקות הישראלית/תכנית ההתנתקות הישראלית:
היו כמה תוכניות התנתקות ישראליות: התנתקות ישראלית מעזה, התנתקות חד-צדדית ופרישה של ישראל מהסכמי ההתנתקות של רצועת עזה ב-2005, תוכניות התנתקות בין מצרים לישראל מעל חצי האי סיני מאמצע שנות ה-70. על ההתנתקות בין ישראל לסוריה, תוכנית ההתנתקות בין סוריה לישראל מעל רמת הגולן התנתקות ירדן מהגדה המערבית, התנתקות ירדן מישראל והגדה ב-1988 על הגדה המערבית.
הפקעה_ישראלית_של_מעיינות_פלסטינים_בגדה_מערבית/הפקעה ישראלית של מעיינות פלסטינים בגדה המערבית:
ההפקעה הישראלית של מעיינות פלסטינים בגדה המערבית היא הפקעת מעיינות בגדה המערבית הכבושה על ידי ישראל על ידי ישראל, חברת המים הישראלית מקורות ועל ידי מתנחלים ישראלים. המעיינות והבארות, שאליהם יש לפלסטינים זכות אדם במשפט הבינלאומי, מיועדים לשימוש בלעדי של ישראלים ותיירים מבקרים.
אופנה_ישראלית/אופנה ישראלית:
אופנה ישראלית מתייחסת לעיצוב אופנה ודוגמנות בישראל. ישראל הפכה למרכז בינלאומי של אופנה ועיצוב. תל אביב כונתה "היעד החם הבא" לאופנה. מעצבים ישראלים מציגים את הקולקציות שלהם בתצוגות אופנה מובילות, ביניהן בשבוע האופנה בניו יורק.
ריקוד_עם_ישראלי/ריקודי עם ישראלי:
ריקוד עם ישראלי (בעברית: ריקודי עם, ריקודי עם, ליט. "ריקודי עם") הוא צורת ריקוד המבוצעת בדרך כלל לשירים בעברית, או לשירים אחרים שהיו פופולריים בישראל, עם ריקודים לכוריאוגרפיה לשירים ספציפיים. ריקודים ישראליים כוללים ריקודי מעגלים, פרטנרים וריקודי שורות. כיוון שכמעט כל הריקודים מבוצעים בכוונה, והכוריאוגרפים מוכרים ומיוחסים, ההתייחסות לריקודים אלו כ"ריקודי עם" שנויה לעתים במחלוקת בקרב קהילת ריקודי העם הכללית. המגמה האחרונה של ריקודים שהופכים למורכבים ו"מקצועיים" הרבה יותר הובילה חלקם להשתמש במונח החלופי "ריקוד ישראלי פנאי".
כדורגל_ישראלי/כדורגל ישראלי:
.
מועדוני_כדורגל_ישראלים_בתחרויות_בינלאומיות/מועדוני כדורגל ישראליים בתחרויות בינלאומיות:
מועדוני כדורגל ישראלים מתחרים בטורנירי כדורגל בינלאומיים מאז 1967, אז שיחקה הפועל תל אביב בטורניר הפתיחה של מועדון אלופת אסיה. שני מועדונים ישראלים, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב, התמודדו בכל ארבע המהדורות של טורניר מועדון אלופת אסיה לפני שהופסק לאחר ביטול מהדורת 1972. התאחדות הכדורגל הישראלית סולקה מה-AFC בשנת 1974, כאשר מועדונים ישראלים לא הוזמנו להשתתף בתחרות כאשר היא הוקמה לתחייה כאליפות אסיה למועדונים (כיום ליגת האלופות של AFC) בשנת 1985. בין השנים 1976 ל-1994, מועדונים ישראלים השתתף בגביע האינטרטוטו, שהיה תחרות המועדונים הבינלאומית היחידה שזמינה עד 1990 בגלל שה-FA הישראלית לא הייתה קשורה לאף קונפדרציה. ישראל התקבלה לאופ"א ב-1991 ומועדונים ישראלים השתתפו בטורנירי כדורגל אירופיים מאז 1992, אז שיחקו מכבי תל אביב והפועל פתח תקווה בליגת האלופות ובגביע למחזיקות גביע (בהתאמה). מאז 1992, מועדונים ישראלים לקחו חלק בליגת האלופות, גביע אופ"א, גביע אופ"א למחזיקות גביע, הליגה האירופית וגביע האינטרטוטו של אופ"א.
מערכת הליגה_ישראלית/מערכת הליגה הישראלית בכדורגל:
מערכת הליגה הישראלית בכדורגל היא סדרה של ליגות מחוברות זו לזו לכדורגל המועדונים בישראל. למערכת מתכונת היררכית עם עלייה וירידה בין ליגות ברמות שונות, ומאפשרת גם למועדון הקטן ביותר לחלום על עלייה לראש השיטה. ישנן חמש רמות, המכילות בסך הכל 16 חטיבות. הוא מנוהל על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל (IFA).
סיוע_חוץ_ישראלי/סיוע חוץ ישראלי:
סיוע החוץ הישראלי מתייחס לסיוע לפיתוח ולסיוע הומניטרי שמעניקה ישראל למדינות זרות. ישראל מעניקה סיוע למדינות מתפתחות כדי להקל ולפתור בעיות כלכליות וחברתיות באמצעות תוכנית שיתוף הפעולה הבינלאומית של סיוע טכני, המבוססת על הניסיון העדכני והמתמשך שלה בפיתוח משאבים אנושיים וחומריים. הסוכנות הישראלית לשיתוף פעולה בינלאומי לפיתוח, שהוקמה כסוכנות של משרד החוץ הישראלי בשנת 1958 וידועה בראשי התיבות העבריים שלה, משא"ב, היא הכלי העיקרי למתן סיוע זה. בשנות ה-70 הרחיבה ישראל את סדר היום הסיוע שלה על ידי הענקת מקלט בטוח ל פליטים ואזרחים זרים במצוקה מרחבי העולם. מאז שנות ה-80, ישראל מעניקה סיוע הומניטרי גם למקומות שנפגעו מאסונות טבע ומפיגועים. בשנת 1995 הקימו משרד החוץ הישראלי וצבא ההגנה לישראל יחידת קבע הומניטרית וסיוע חירום, אשר ביצעה פעולות הומניטריות ברחבי העולם. בנוסף לאספקת אספקה ​​הומניטרית, ישראל שלחה גם צוותי הצלה וצוות רפואי והקימה בתי חולים שדה ניידים באזורים מוכי אסונות ברחבי העולם. ארגוני סיוע הומניטרי ישראלים לא ממשלתיים, כגון ישראאייד (הפורום הישראלי לסיוע הומניטרי בינלאומי), צוות החילוץ והחיפוש הישראלי המהיר (FIRST), ישראלי Flying Aid (IFA), זק"א, Save a Child's Heart (SACH) ו-Latet (בעברית "לתת") מספקים סוגים שונים של סיוע במדינות זרות, משלימים או בתיאום עם הסיוע הממשלתי הרשמי. הם מספקים סיוע הומניטרי כגון צוותי חיפוש והצלה לאזורי אסון, סיוע להצלת חיים לאנשים שנפגעו מאסונות טבע או מעשה ידי אדם, סיוע רפואי, מניעת מחלות, ניתוחי לב דחופים בילדים וטיפול מעקב לילדים ממדינות מתפתחות, וכן סיוע מזון. מאז תחילת תוכניות הסיוע החוץ שלו, משרד החוץ הישראלי מדווח כי החל משנת 2020, ישראל סיפקה סיוע הומניטרי בינלאומי ליותר מ-140 מדינות או טריטוריות, לרבות מדינות ללא יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
היפ הופ_ישראלי/היפ הופ ישראלי:
היפ הופ ישראלי מתייחס למוזיקת ​​היפ הופ וראפ בישראל.
תעודת_זהות_ישראלית/תעודת זהות ישראלית:
Teudat Zehut (Hebrew: תעודת זהות t'udát zehút; Arabic: بطاقة هوية biṭāqat huwiyyah) is the Israeli compulsory identity document issued by the Ministry of Interior, as prescribed in the Identity Card Carrying and Displaying Act of 1982: "Any resident sixteen years בן גיל ומעלה חייב לשאת בכל עת תעודת זהות, ולהציגה לפי דרישה לקצין משטרה בכיר, ראש רשות עירונית או אזורית, או שוטר או איש חיל התורן". על פי תקדים משנת 2011, התושבים זכאים לסרב להצגת הכרטיס, אלא אם יש לפקיד המדינה עילה לחשוד כי הם ביצעו עבירה.
הפלישה_ישראלית_ללבנון/פלישה ישראלית ללבנון:
הפלישה הישראלית ללבנון עשויה להתייחס לכל אחת מכמה קמפיינים צבאיים ישראלים בסכסוך ישראלי-לבנון: סכסוך דרום לבנון 1978, פלישה ללבנון עד נהר הליטני שבוצעה על ידי צבא ההגנה לישראל מלחמת לבנון 1982, פלישת צבא ההגנה לישראל לדרום. מבצע לבנון אחריות, מתקפה של שבוע של כוחות ישראליים נגד לבנון ביולי 1993 מבצע "ענבי זעם", 1996 מערכה צבא ההגנה לישראל נגד לבנון 2006 מלחמת לבנון, סכסוך צבאי בלבנון, צפון ישראל ורמת הגולן
חוק_עבודה ישראלי/דיני עבודה ישראליים:
חוק העבודה הישראלי מעניק מספר הגנות לעובדים בישראל. חלים עליהם חוקי היסוד, חוק שעות עבודה ומנוחה וכן חוקים, תקנות ותקנות שונים נוספים.
חוקי_קרקע_וקניין_ישראלים/חוקי קרקע ורכוש ישראלים:
דיני המקרקעין והקניין בישראל הם מרכיב דיני הקניין במשפט הישראלי, המספקים את המסגרת המשפטית לבעלות וזכויות רכושיות אחרות כלפי כל סוגי הרכוש בישראל, לרבות מקרקעין (קרקע) ומיטלטלין. מלבד רכוש מוחשי, מתייחסים לרוב גם לזכויות כלכליות כרכוש, בנוסף לכך שהן מכוסות בחוק החובות.
המשפט_ישראלי/החוק הישראלי:
המשפט הישראלי מבוסס ברובו על שיטת משפט מקובל, אם כי הוא משקף גם את ההיסטוריה המגוונת של שטחה של מדינת ישראל לאורך מאה השנים האחרונות (שהייתה בתקופות שונות לפני העצמאות תחת הריבונות העות'מאנית, אז בריטית). כמו גם מערכות המשפט של הקהילות הדתיות הגדולות שלה. מערכת המשפט בישראל מבוססת על המשפט המקובל, המשלב בתוכו גם היבטים של המשפט האזרחי. הכרזת העצמאות הישראלית קבעה כי תיכתב חוקה רשמית, אם כי היא נדחתה ברציפות מאז 1950. במקום זאת, חוקי היסוד של ישראל (בעברית: חוקי היסוד) מתפקדים כחוקי היסוד של המדינה. חוקים שחוקקה הכנסת, ובמיוחד חוקי היסוד, מספקים מסגרת המועשרת בתקדים מדיני ובפסיקה. השפעות זרות והיסטוריות על המשפט הישראלי של ימינו מגוונות וכוללות את המצלה (בעברית: מג'לה; הקוד האזרחי של האימפריה העות'מאנית) והמשפט האזרחי הגרמני, הדין הדתי (ההלכה היהודית והשריעה המוסלמית; הנוגעים בעיקר לאזור של דיני משפחה), והמשפט המקובל הבריטי. בתי המשפט בישראל הושפעו בשנים האחרונות מהמשפט האמריקאי ומהמשפט הקנדי ובמידה פחותה מהמשפט הקונטיננטלי (בעיקר מגרמניה).
החוק_ישראלי_בהתנחלויות_הגדה המערבית/החוק הישראלי בהתנחלויות הגדה:
החוק הישראלי נאכף בהתנחלויות ישראליות ובקרב אזרחים ישראלים בשטח C של הגדה המערבית, שטח פלסטיני הנמצא בכיבוש צבאי ולפיכך כפוף לחוק הצבאי. חלק מההוראות מיושמות על בסיס אישי, כך שיחול על תושבי ישראל ולא על שטח. יישום החוקים יצר "מובלעות" של החוק הישראלי בגדה המערבית הכבושה על ידי ישראל, והמונחים "חוק המובלעת" ו"צדק מבוסס-מובלעת" מתארים את מערכת המשפט שנוצרה. במקביל, חלקים אחרים מהמשפט הישראלי, כולל החוק הפלילי הישראלי, מוחל על ישראלים על בסיס אישי בגדה המערבית. מאז ינואר 2018, כל החוקים המוצעים בכנסת נחשבים באופן פעיל ביחס להחלתם על ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית. קיומה של מערכת חוקים כפולה לישראלים ולפלסטינים בגדה המערבית שימשה כראיה של אלה הטוענים שישראל נוהגת באפרטהייד באזור.
ספרות_ישראלית/ספרות ישראלית:
ספרות ישראלית היא ספרות שנכתבה במדינת ישראל על ידי ישראלים. רוב היצירות המסווגות כספרות ישראלית כתובות בשפה העברית, אם כי חלק מהסופרים הישראלים כותבים ביידיש, אנגלית, ערבית ורוסית.
המאפיה_ישראלית/המאפיה הישראלית:
המאפיה הישראלית (בעברית: מאפיה ישראלית, רומאנית: Mafiah Yisrelit, או ארגון פשע בישראל, Irguni pesha bəyisrael, "פשע מאורגן בישראל") הן קבוצות הפשע המאורגן הפועלות בישראל או המורכבות מחברים ישראלים. בישראל פועלות 16 משפחות פשע, חמש קבוצות מרכזיות הפועלות ברמה הלאומית ו-11 ארגונים קטנים יותר. ישנן שש משפחות פשע יהודיות פעילות ושלוש משפחות פשע ערביות. ראשים וחברים רבים בקבוצות הפשע נהרגו או נמצאים בכלא.
הרכבים_צבאיים_ישראלים/הרכבים צבאיים ישראלים:
הרכבים צבאיים ישראלים הם הרכבים אומנותיים ולהקות צבאיות המתוחזקות על ידי צבא ההגנה לישראל, שהם הכוחות הצבאיים המשולבים של מדינת ישראל. בצה"ל קיימים שני סוגים של הרכבים מוזיקליים: להקות צבאיות ולהקות בידור. להקות צבאיות מספקות מוזיקת ​​לחימה במהלך אירועים רשמיים של טקסים ממלכתיים וצבאיים. להקות בידור מנהלות פומביות במסגרות תיאטרליות, בעיקר במחזות זמר. לרוב הם מורכבים מנגנים וזמרים שעברו אודישנים לפני גיוסם לשירות חובה.
כלא_צבאי_ישראלי/כלא צבאי ישראלי:
הכלא הצבאי הישראלי הוא בית סוהר לשמירה על חיילים שביצעו פשעים במהלך שירותם.
מיזוג_עיריית_ישראל_של_2003/מיזוג עיריית ישראל משנת 2003:
מיזוג עיריית ישראל מנובמבר 2003 היה מיזוג של רשויות נבחרות שונות תחת שיטת הממשל המקומי הישראלי.
מסע_חילי_ישראלי_במבצע_יואב/מערכה ימית ישראלית במבצע יואב:
המערכה הימית הישראלית במבצע יואב מתייחסת לפעולות שירות הצי הישראלי (לימים חיל הים) במהלך מבצע יואב (15–22 באוקטובר 1948) בשלב האחרון של מלחמת ערב-ישראל ב-1948. The main objective of the naval service was to disrupt the supply lines from Egypt to Palestine, completing the Egyptian expeditionary force's encirclement, and force Egypt to allocate large forces to fight against targets at sea instead of on the ground, where Operation Yoav was conducted. במבצע השתתפו ארבע ספינות המלחמה של ישראל באותה עת, INS Wedgwood (K-18), INS ההגנה (K-20), INS מעוז (K-24) ו-INS Noga (K-26). שתי ההתקשרויות הימיות העיקריות היו הקרב ב-19 באוקטובר במימי מג'דל (היום אשקלון), וטביעת ספינת הדגל המצרית אמיר פארוק ב-22 באוקטובר, שפגעה גם בשוללת מוקשים מצרית. המבצע האחרון סייע לעצב את הדוקטרינה של חיל הים הישראלי לגבי השימוש במערכות נשק קטנות לעומת ציים קונבנציונליים.
שקל_חדש ישראלי/שקל חדש ישראלי:
The new Israeli shekel (Hebrew: שֶׁקֶל חָדָשׁ sheqel ẖadash; Arabic: شيكل جديد šēkal jadīd; sign: ₪; ISO code: ILS; abbreviation: NIS), also known as simply the Israeli shekel (Hebrew: שקל ישראלי, Arabic: شيكل إسرائيلي ), הוא המטבע של ישראל ומשמש גם כהילך חוקי בשטחים הפלסטיניים של הגדה המערבית ורצועת עזה. השקל החדש מתחלק ל-100 אגורות. השקל החדש נמצא בשימוש מאז 1 בינואר 1986, אז החליף את השקל הישן המנופח ביחס של 1000:1. סימן המטבע לשקל החדש ⟨₪ ⟩ הוא שילוב של האותיות העבריות הראשונות של המילים שקל (ש) ו-חדש (ח) (חדש). When the shekel sign is unavailable the abbreviation NIS (ש״ח and ش.ج) is used.
הכיבוש_ישראלי_בדרום_לבנון/כיבוש ישראלי בדרום לבנון:
הכיבוש הישראלי בדרום לבנון החל רשמית בשנת 1985 והסתיים בשנת 2000 כחלק מסכסוך דרום לבנון. בשנת 1982 פלשה ישראל ללבנון בתגובה לשלל התקפות שבוצעו משטח לבנון על ידי חמושים פלסטינים, וגרמו למלחמת לבנון ב-1982. צבא ההגנה לישראל (צה"ל) ומיליציות לבנוניות נוצריות בעלות הברית השתלטו לאחר מכן על חלקים נרחבים מלבנון, כולל עיר הבירה ביירות, על רקע פעולות האיבה של מלחמת האזרחים הלבנונית הרחבה יותר. מאוחר יותר נסוגה ישראל מרוב השטח הכבוש בין 1983 ל-1985, אך שמרה על השליטה באזורים לאורך גבול ישראל-לבנון שיהוו לימים את "אזור הביטחון" הישראלי בתיאום עם מדינת לבנון החופשית הבדלנית, שהתמוטטה ב-1984. מ-1985 ואילך תמכה ישראל בצבא דרום לבנון (SLA), הצבא המעין-צבאי הלבנוני של מדינת לבנון החופשית שהתמוטטה, נגד חיזבאללה וחמושים מוסלמים אחרים ברוב דרום לבנון; המטרה המוצהרת הכוללת של ישראל לאזור הביטחון הייתה ליצור חיץ המפריד בין אזרחים ישראלים בעיירות הגבול בצפון לבין טרוריסטים בלבנון. בשנת 1993 הוערך כי באזור פעילים 1,000–2,000 חיילים ישראלים ו-2,300 חיילי צד"ל. לאחר סיום מבצע ליטני של ישראל ב-1978, אזורי דרום לבנון שיהוו לימים את אזור הביטחון של ישראל אירחו גם את כוחות השלום של האו"ם. מכוח הביניים של האו"ם בלבנון (UNIFIL). בזמן שצה"ל פיקח על הביטחון הכללי של האזור, צד"ל ניהל את רוב העניינים הקרקעיים של השטח הכבוש, לרבות הפעלת בית המעצר חיאם. רצועת השטח הכבושה הייתה ברוחב עשרה קילומטרים למעט בולט שהגיע צפונה עד ג'זין ונחל ליטני והכניס את צור וצידון וכן את בקעת בקעה לטווח ארטילרי. השטח הכולל שכוסה היה 900 קמ"ר (350 מייל רבוע), והיווה כ-10% משטחה הכולל של לבנון. היו בה כ-180,000 איש - 6% מכלל אוכלוסיית לבנון - שחיו בכמאה כפרים ועיירות קטנות.
כיבוש_ישראלי_של_חצי האי_סיני/כיבוש ישראלי של חצי האי סיני:
הכיבוש הישראלי של חצי האי סיני היה כיבוש צבאי שנמשך 15 שנה של חצי האי סיני על ידי כוחות ישראליים שהתרחש לאחר כיבוש האזור מידי מצרים במהלך מלחמת ערב-ישראל ב-1967. השליטה הזמנית הישראלית על חצי האי סיני הסתיימה ב-1982 בעקבות יישום הסכם השלום בין מצרים לישראל משנת 1979, שקבע שישראל תחזיר את האזור למצרים בתמורה להכרה של האחרונה בישראל כמדינה ריבונית לגיטימית. בסך הכל הוקמו באזור 18 התנחלויות ישראליות במהלך הכיבוש, בעיקר לאורך מפרץ עקבה ובחלקים הצפון-מזרחיים שמדרום לרצועת עזה. חצי האי סיני הוחזר למצרים במספר שלבים החל משנת 1979 כחלק מהסכם השלום בין מצרים לישראל. ישראל פירקה 18 התנחלויות, 2 בסיסי חיל האוויר, בסיס ימי ומתקנים נוספים עד 1982, כולל רוב משאבי הנפט בשליטה ישראלית.
כיבוש_ישראלי_של_הגדה המערבית/כיבוש ישראלי בגדה המערבית:
הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית החל ב-7 ביוני 1967, כאשר כוחות ישראליים כבשו וכבשו את השטח (כולל מזרח ירושלים), שנכבש אז על ידי ירדן, במהלך מלחמת ששת הימים, ונמשך עד היום. מעמדה של הגדה המערבית כשטח כבוש צבאית אושר על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק ולמעט מזרח ירושלים על ידי בית המשפט העליון הישראלי. הדעה הרשמית של ממשלת ישראל היא שחוקי הכיבוש הלוחמני אינם חלים על השטחים, שלטענתה הם "שנויים במחלוקת", והיא מנהלת את הגדה המערבית, למעט מזרח ירושלים, תחת המנהל האזרחי הישראלי, שלוחה של משרד הביטחון הישראלי. משך הכיבוש של ישראל נחשב כדוגמה קלאסית לסכסוך "בלתי פתיר", כבר לאחר שני עשורים נחשב לחריג, וכיום הוא הארוך ביותר בהיסטוריה המודרנית. ישראל ציינה כמה סיבות לשמירה על הגדה המערבית בתחומה: תביעה המבוססת על הרעיון של זכויות היסטוריות לכך כמולדת כפי שנטען בהצהרת בלפור מ-1917; שיקולי ביטחון, פנימיים וחיצוניים; והערך הסמלי העמוק ליהודי האזור הכבוש. אולי הסכסוך המודרני הנחקר ביותר, מחלוקות רבות אפילו לגבי הטרמינולוגיה המתאימה ביותר, כאשר מקורות פרו-ישראליים מעדיפים מערכת מונחים אחת והרשות הלאומית הפלסטינית דוגלת בהגדרה אחרת מִנוּחַ. מחלוקות מתעוררות על ההטיה של מילות מפתח, והאם נקודת המבט הישראלית או הפלסטינית שולטת בייצוג התקשורת. ישראל הקימה באופן שנוי במחלוקת, ובניגוד לחוק הבינלאומי, התנחלויות יהודיות רבות ברחבי הגדה המערבית. מועצת הביטחון של האו"ם אישרה באופן עקבי כי ההתנחלויות בשטח זה מהוות "הפרה בוטה של ​​החוק הבינלאומי", לאחרונה בשנת 2016 עם החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2334. היצירה וההרחבה המתמשכת של ההתנחלויות הביאו לביקורת על מדיניותה של ישראל כדוגמה לקולוניאליזם של מתנחלים. ישראל הואשמה בהפרות חמורות של חוקי זכויות האדם הבינלאומיים, לרבות ענישה קולקטיבית, בניהולה של השטחים הפלסטיניים הכבושים. מתנחלים ואזרחים ישראלים החיים או הנוסעים בגדה המערבית כפופים לחוק הישראלי, ומיוצגים בכנסת; לעומת זאת, אזרחים פלסטינים, המוגבלים ברובם במובלעות פזורות, כפופים לדיני צבא ואינם מורשים להצביע בבחירות הלאומיות בישראל. השיטה הדו-שכבתית הזו עוררה השראה להשוואות לאפרטהייד, כאשר רבים משווים את הכיסים המנותקים הצפופים שאליהם נדחקים הפלסטינים עם הבנטוסטנים המופרדים שהיו קיימים בעבר בדרום אפריקה כשהמדינה הייתה עדיין תחת שלטון לבן. ישראל, ארה"ב, מדינות אחרות וחוקרים דוחים את ההשוואה, בעוד שכמה ארגוני זכויות אדם ומדינות וחוקרים אחרים רואים בישראל אשמה בפשע האפרטהייד. לכיבוש יש מבקרים רבים גם בתוך ישראל עצמה, וחלק מהמתגייסים הישראלים מסרבים לשרת עקב התנגדותם לכיבוש.
סדר_קדימות_ישראלי/סדר עדיפות ישראלי:
הפרוטוקול הטקסי הישראלי אינו מגדיר סדר עדיפות. עם זאת, הוא מגדיר את קבוצת הפקידים שאמורה להשתתף באירועים טקסיים (בעברית: סגל אלף, סגל א'). קבוצה זו מורכבת מ: נשיא ישראל (נשיא מדינת ישראל) (אייזק הרצוג) ראש הממשלה של ישראל (ראש ממשלת ישראל) (בנימין נתניהו) ראש הממשלה החלופי של ישראל (ראש ממשלת ישראל החולפי) (פנויה) יושב ראש ממשלת ישראל the Knesset (יו"ר הכנסת) (אמיר אוחנה) נשיא בית המשפט העליון של ישראל (נשיא בית המשפט העליון) (אסתר חיות) הרבנים הראשיים (הרבנים לישראל) (דוד לאו ויצחק יוסף) נשיאי ישראל לשעבר ( נשיאי המדינה בעבר) (משה קצב וראובן ריבלין) שרי הממשלה (עמיחי חיקלי, עמיחי אליהו, אריה דרעי, אבי דיכטר, בצלאל סמוטריץ', אלי כהן, גלית דיסטל-אטבריאן, חיים ביטון, חיים כץ, עידית סילמן, ישראל כץ. , איתמר בן גביר, מאיר פרוש, מיכאל מלכיאלי, מיקי זוהר, מירי רגב, ניר ברקת, אופיר אקוניס, אופיר סופר, אורית סטרוק, רון דרמר, שלמה קרחי, יעקב מרגי, יריב לוין, יצחק גולדקנופף, יצחק וסרלאוף, יואב בן-צור, יואב קיש) ראש האופוזיציה (יו"ר האופוזיציה) (יאיר לפיד) ) ראש הקואליציה (ראש הקואליציה) (אופיר כץ) שופטי בית המשפט העליון בישראל (שופטי בית המשפט העליון) (חנן מלצר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית, נועם סוהלברג, דפנה ברק-ארז, מני מזוז, ענת ברון, ג'ורג' קרא, דוד מינץ, יוסף אלרון, יעל וילנר, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין, גילה קאנפי-שטייניץ, חאלד כבוב, יחיאל כשר, רות רונן), נשיאת בית הדין הארצי לעבודה (ורדה וירט ליבנה) היועץ המשפטי לממשלה. של ישראל (היועץ המשפטי לממשלה) (גלי בהרב-מיארה) מבקר המדינה (מבקר המדינה) (מתניהו אנגלמן) נגיד בנק ישראל (נגיד בנק ישראל) (אמיר ירון) יו"ר ההנהלה של ההסתדרות הציונית העולמית ( יו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית) (יעקב חגואל) יו"ר הסוכנות היהודית לישראל (יו"ר הסוכנות היהודית לארץ ישראל) (דורון אלמוג) דיקן החיל הדיפלומטי (זקן הסגל הדיפלומטי) (מרטין מוונמבאלה, שגריר זמביה ב- ישראל) הרמטכ"ל (הרמטכ"ל) (אביב כוכבי) מפכ"ל המשטרה (מפכ"ל משטר) (קובי שבתאי) חברי כנסת (חברי הכנסת) ראה רשימת חברי הכנסת העשרים וחמש מפקד שירות בתי הסוהר, נציב נציבות הכבאות וההצלה ראש הממשלה לשעבר. שרים, יושבי ראש הכנסת, רבנים ראשיים, נשיאי בית המשפט העליון ואלמנות נשיאים לשעבר (אהוד ברק, אהוד אולמרט, שבח וייס, דן תיכון, אברהם בורג, דליה איציק, ישראל מאיר לאו, יונה מצגר, שלמה עמר, אהרון ברק , דורית ביניש, אשר גרוניס וראומה ויצמן) ראשי נציגויות דיפלומטיות נציגי קהילות המיעוטים בישראל – נוצרים, מוסלמים, דרוזים וצ'רקסים ראש עיריית ירושלים (משה ליאון)
מאחז_ישראלי/מאחז ישראלי:
בחוק הישראלי, מאחז (בעברית: מאחז, מעחז ליט. "אחיזה") הוא התנחלות ישראלית בלתי מורשית או בלתי חוקית בתוך הגדה המערבית, שנבנתה ללא הסמכה נדרשת מממשלת ישראל בניגוד לחוקים הישראליים המסדירים את התכנון והתכנון. בְּנִיָה. בחוק הישראלי, מאחזים מובחנים מהתנחלויות המורשות על ידי ממשלת ישראל. הבחנה זו בין מאחזים בלתי חוקיים להתנחלויות "חוקיות" אינה נתמכת במשפט הבינלאומי, הרואה הן הפרה של הנורמות, החלות על כיבושים לוחמניים, החלים על הגדה המערבית הכבושה על ידי ישראל. מאחזים הופיעו לאחר הסכם אוסלו הראשון מ-1993, כאשר ממשלת ישראל התחייבה להקפיא את בנייתן של התנחלויות חדשות. למרות שהמאחזים לא נתמכו רשמית על ידי הממשלה, לרשויות הציבוריות בישראל ולגופים ממשלתיים אחרים היה תפקיד מרכזי בהקמתם ובפיתוחם, על פי דו"ח ששון לשנת 2005, בהזמנת ראש הממשלה דאז אריאל שרון. מאחזים שונים משכונות בכך שהם בנויים במרחק ניכר מהתנחלויות מורשות, בעוד שכונות צמודות ליישוב קיים. ביולי 2002 הודתה ממשלת ישראל כי הוקמו 69 מאחזים מאז 1996. כמה מהם, רובם לא מאוכלסים, הוסרו לאחר מכן. נכון לעכשיו, קיימים כמאה מאחזים. רובם, כ-70 בשנת 2002, שייכים לתנועת אמנה. בשנת 2012, עשרה מאחזים לא מורשים אושרו רטרואקטיבית על ידי ממשלת ישראל בפיקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, על פי הארגון הלאומי הישראלי שלום עכשיו, על ידי ייעודם מחדש כשכונה של התנחלויות סמוכות. המאחזים לרוב מסופקים באבטחה על ידי צבא ההגנה לישראל.
פרדוקס_ישראלי/פרדוקס ישראלי:
הפרדוקס הישראלי הוא תצפית אפידמיולוגית פרדוקסלית לכאורה לפיה ליהודים ישראלים יש שכיחות גבוהה יחסית של מחלת לב כלילית (CHD), למרות תזונה דלה יחסית בשומנים רוויים, בניגוד לכאורה לאמונה הרווחת שצריכה גבוהה של שומנים כאלה. מהווה גורם סיכון ל-CHD. הפרדוקס הוא שאם התזה הקושרת שומנים רוויים ל-CHD תקפה, הישראלים צריכים להיות בעלי שיעור CHD נמוך יותר ממדינות דומות שבהן הצריכה לנפש של שומנים כאלה גבוהה יותר. התצפית בשיעור הפרדוקסלי הגבוה של CHD בישראל היא אחת ממספר תוצאות פרדוקסליות שלגביהן קיימת כיום ספרות, לגבי התזה שצריכה גבוהה של שומנים רוויים אמורה להוביל לעלייה בשכיחות CHD, וכי צריכה נמוכה יותר צריכה להוביל לעלייה בשכיחות CHD. להוביל לתוצאה הפוכה. הפרדוקס המפורסם ביותר מבין הפרדוקסים הללו מכונה "הפרדוקס הצרפתי": צרפת נהנית משכיחות נמוכה יחסית של CHD למרות צריכה גבוהה לנפש של שומן רווי. הפרדוקס הישראלי טומן בחובו שתי אפשרויות חשובות. הראשונה היא שההשערה המקשרת בין שומנים רוויים ל-CHD אינה תקפה לחלוטין (או, בקיצוניות, אינה חוקית לחלוטין). האפשרות השנייה היא שהקשר בין שומנים רוויים ל-CHD תקף, אבל שגורם נוסף כלשהו בתזונה, אורח החיים או הגנים הטיפוסיים הישראלי יוצר סיכון נוסף ל-CHD - ככל הנראה עם הכוונה שאם ניתן לזהות את הגורם הזה, ניתן לבודד אותו. בתזונה או באורח החיים של מדינות אחרות, ובכך מאפשר לישראלים ולאחרים להימנע מהסיכון המסוים הזה.
מעבר_ישראלי_בתעלת_סואץ ומיצרי_טיראן/מעבר ישראלי בתעלת סואץ ומיצרי טיראן:
המעבר הישראלי דרך תעלת סואץ ומיצרי טיראן הוא חופש הניווט של כלי שיט ישראליים דרך תעלת סואץ ומיצרי טיראן שבשליטת מצרים. Egypt controlled the Suez Canal and Straits of Tiran, and did not recognize Israel after the two countries signed an armistice agreement to end the 1947–1949 Palestine war. מצרים החלה לחזק את המצור על הספנות הישראלית כאשר היחסים בין ישראל למצרים הידרדרו עוד יותר בין 1949 ל-1956. הם נפתחו חלקית בעקבות משבר סואץ ב-1956, שבו פלשה ישראל למצרים מתוך כוונה מפורשת להבטיח גישה למים אלו. זה חזר על עצמו לאחר הידרדרות נוספת של היחסים בין שתי המדינות באמצע שנות ה-60; מצרים חידשה את המצור ב-1967, מה שהוביל למלחמת ששת הימים. המעמד הנוכחי נקבע בהסכם השלום מצרים-ישראל משנת 1979. נתיב מיצרי טיראן שירת את הנמל היחיד של ישראל במפרץ עקבה, אילת. עם זאת, הייתה לכך רלוונטיות כלכלית מוגבלת לפני 1956 - בניית נמל אילת החלה רק בשנת 1952, והצליחה לקחת ספינות אוקיינוסים רק ממרץ 1956. לפני נקודה זו, נסעו בממוצע רק שתי ספינות בשנה. אילת.
דרכון_ישראלי/דרכון ישראלי:
The Israeli passport (Hebrew: דַּרְכּוֹן יִשְׂרְאֵלִי, Darkon Yisre'eli; Arabic: جواز سفر إسرائيلي) is a passport issued to Israeli citizens to enable them to travel outside Israel, and entitles the bearer to the protection of Israel's consular officials overseas. לאזרחים ישראלים יש גישה ללא ויזה או ויזה בהגעה ל-160 מדינות וטריטוריות. אזרחים ישראלים רשאים להחזיק בדרכונים של מדינות אחרות, אך על פי תקנה משנת 2002, נדרשים להשתמש בדרכון הישראלי בעת כניסה ויציאה מישראל.
ביתן_ישראלי/ביתן ישראלי:
בביתן הישראלי שוכנת הנציגות הלאומית של ישראל במהלך פסטיבלי האמנויות של הביאנלה של ונציה.
משטר_היתרים_ישראלי_בגדה המערבית/משטר ההיתרים הישראלי בגדה המערבית:
משטר ההיתרים הישראלי בגדה המערבית הוא המשטר החוקי המחייב את הפלסטינים לקבל מספר אישורים נפרדים מרשויות הצבא הישראליות השולטות בפלסטינים בגדה המערבית הכבושה על ידי ישראל למגוון רחב של פעילויות. הצו הצבאי הראשון המחייב היתרים לפלסטינים הוצא לפני תום מלחמת ששת הימים ב-1967. שתי ההתקוממויות של 1987 ו-2001 נתקלו באמצעי אבטחה מוגברים, הבחנה של תעודות זהות לירוק ואדום, מדיניות של סגירת כפרים, עוצר והגבלות מחמירות יותר על תנועת פלסטינים, כאשר היתר היציאה הכללי מ-1972 הוחלף בהיתרים אישיים. ההצדקה הישראלית המוצהרת למשטר ההיתרים החדש הזה בנוגע לתנועות הייתה להכיל את הרחבת ההתקוממויות ולהגן הן על צה"ל והן על אזרחים ישראלים מפני עימותים צבאיים עם פלסטינים חמושים. מאז התרחב המשטר ל-101 סוגים שונים של היתרים המכסים כמעט כל היבט של החיים הפלסטינים, תנועות שלטון בישראל, בהתנחלויות, מעבר בין עזה לגדה המערבית, ירושלים, אזור התפר ונסיעות לחו"ל דרך גבולות בינלאומיים. בג"ץ דחה את העתירות נגד משטר ההיתרים, ואיפשר שהוא פוגע קשות בזכויות התושבים הפלסטינים אך הפגיעה הייתה מידתית. המשטר נחשב כדוגמה לפרופיל גזעי של חוקרים כמו רונית לנטין, יעל ברדה ואחרות. אופיינה כשרירותית וככזו שהפכה זכויות כגון חופש התנועה לפריבילגיות בלבד שניתן להעניק או לבטל על ידי הרשות הצבאית. המשטר עצמו הושווה לחוקי המעבר בדרום אפריקה תחת האפרטהייד, כאשר ג'ניפר לוונשטיין כתבה כי המשטר "מורכב יותר ונאכף באכזריות משיטת המעבר של משטר האפרטהייד". ישראל הגנה על משטר ההיתרים כנדרש כדי להגן על ישראלים בגדה המערבית מפני מה שהיא מתארת ​​כאיומים מתמשכים בהתקפות של חמושים פלסטינים.
פיתה_ישראלית/פיתה ישראלית:
פיתה ישראלית, הידועה גם כפיתה, פיתה ישראלית, או פשוט פיתה, היא הגרסה הישראלית ללחם שטוח בפיתה שמקובל להגיש עם חומוס ומטבלים אחרים, או כלחם סנדוויץ' ממולא בסביץ', פלאפל, שניצל עוף, שווארמה או אחר. סתימות. פיתה ישראלית נפוצה בישראל, כמו גם בארצות הברית, ובמסעדות המציעות מטבח יהודי וישראלי ברחבי העולם.
מדיניות_ישראל לפליטים_אפריקאים לא-יהודים/מדיניות ישראל לפליטים אפריקאים לא-יהודים:
המונח, פליטים אפריקאים לא יהודים, מתייחס בעיקר לאוכלוסיית הפליטים הסודנים והאריתראים המהגרים לישראל דרך מדבר סיני. המדיניות הישראלית בנוגע לפליטים הללו הפכה ממדיניות של ניטרליות למדיניות של הרתעה. פליטים אלו החלו להגיע לישראל במאה ה-21, ובראשם מבריחים בדואים. אוכלוסיית הפליטים האפריקאים הלא-יהודים בישראל כיום מונה כ-36,000. רוב הפליטים האפריקאים הלא-יהודים קיבלו אשרות "שחרור מותנה", שאינן אישורי עבודה תקפים בישראל. היעדר היתר עבודה בתוקף מגביל מאוד את ההזדמנויות הכלכליות שלהם. היה מקרה של מהומה נגד פליטים אפריקאים בתל אביב, למרות שממשלת ישראל עצרה ובעקבות זאת הענישה את העבריינים. לאזרחים ישראלים המתגוררים בשכונות עם אוכלוסיית פליטים גדולה יש גישה מעורבת כלפיהם. חלקם טענו שהפליטים הם "אנסים" ו"פושעים", בעוד שאחרים המתגוררים באותה שכונה תיארו אותם כ"שלווים" ו"חביבים". עם עליית המתיחות והשינוי במדיניות הישראלית, גברו גם ההרתעה וגם התמיכה בפליטים. המדיניות הישראלית כלפי פליטים אפריקאים הושפעה רבות מהסנגור והעבודה המשפטית של מספר עמותות, כולל המוקד לפליטים ומהגרים, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח בישראל ועוד.
לירה_ישראלית/לירה ישראלית:
The pound or lira (Hebrew: לירה ישראלית Lira Yisra'elit, Arabic: جنيه إسرائيلي Junayh ʾIsrāʾīlī; abbreviation: IL in Latin, ל"י in Hebrew; code ILP) was the currency of the State of Israel from 9 June 1952 until 23 February 1980. The Israeli pound replaced the Palestine pound and was initially pegged at par to £1 sterling. It was replaced by the shekel on 24 February 1980, at the rate of IS 1 = IL 10, which was in turn replaced by the new shekel in 1985. Before the new currency was brought in, the Anglo-Palestine Bank issued banknotes denominated in Palestine pounds. They were in Hebrew לירה א״י‎ (lira EY ie lira Eretz-Yisraelit) and Arabic junayh filisṭīnī (جنيه فلسطيني) .On 1 May 1951, all the assets and liabilities of the Anglo Palestine Bank were transferred to a new company called Bank Leumi Le-Yisrael (Israel National Bank) and the currency name became: lira yisraelit (לירה ישראלית‎) in Hebrew, junayh ʾisrāʾīlī בערבית ולירה ישראלית באנגלית. המטבע החדש הונפק ב ב-1952, ונכנס למחזור ב-9 ביוני. משנת 1955, לאחר הקמת בנק ישראל ולקח על עצמו את חובת הנפקת השטרות, נעשה שימוש רק בשם העברי.
ראש ממשלת ישראל/ראש ממשלת ישראל:
.
ראש ממשלת ישראל/ראש ממשלת ישראל:
.
הדפס_ישראלי/דפוס ישראלי:
הדפס ישראלי מתייחס להדפס של אמנים יהודים בארץ ישראל ובמדינת ישראל החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. הז'אנר כולל מגוון טכניקות, כולל חיתוך עץ, תחריט וליטוגרפיה.